והשקעות בע"מ נ' לתכנון ובניה מחוז ירושלים

החלטה

לפני בקשה לחילוט ערבות בנקאית וחיוב המבקשת בהוצאות:

ביום 5.6.13 הוציאה המשיבה צו הריסה מנהלי נגד המבקשת, בשל ביצוע עבודות בניה ללא היתר במושב אבן ספיר.

ביום 16.6.13 עיכבתי ביצוע הצו, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 30,000 ש"ח וקבעתי לדיון ביום 24.6.13.

ביום 24.6.13 התקיים לפני דיון בבקשה. לאחר הדיון, ולאור הערות בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה המבקשת תפרק הבניה בעצמה עד ליום 12.8.13 וככל שלא תעשה כן, המשיבה תבצע ההריסה בעצמה והמבקשת תשא בהוצאותיה.

ביום 15.8.13, שלושה ימים לאחר מועד ביצוע ההריסה המוסכם, הגישה המבקשת "בקשה דחופה ביותר" להאריך המועד לביצוע ההריסה עד ליום 24.10.13, או עד למתן פסק דין בערעור שהוגש בהליך דומה. לאחר קבלת תגובת המשיבה דחיתי הבקשה בהחלטה מנומקת, ביום 22.8.13.

חרף ההסכמה הדיונית וההחלטה מיום 22.8.13, לא בצעה המבקשת את ההריסה בעצמה. ביום 10.9.13 בוצעה ההריסה על ידי המשיבה.

ביום 19.2.14 הגישה המשיבה בקשה לחלט הערבות הבנקאית, לשם גביית הוצאות ההריסה בעין וכן בקשה להשית על המבקשת הוצאות משפט. מהפירוט שבבקשה עולה, כי המשיבה הוציאה לצורך הריסת הבניה את ההוצאות הבאות:

עלות ההריסה בפועל על ידי קבלן בסכום של 18,865 ש"ח, על פי חשבונית מס שצורפה לבקשה.

עלות העסקת 11 שוטרים לצורך אבטחה בסכום של 6,017 ש"ח וסכום נוסף של 1,136 ש"ח בעבור 4 רכבי משטרה. חישוב העלויות נתמך בחוות דעת שנערכה על ידי קצין מהמטה הארצי.

סך כל ההוצאות שהוציאה המשיבה לצורך ביצוע ההריסה היה על פי הבקשה 26,018 ש"ח.

המבקשת הגישה תגובתה היום, לאחר מספר דחיות שהתבקשו בשל חופשת מחלה של ב"כ המבקשת. בתגובה פורטו שני טעמי התנגדות לבקשה: הראשון הוא, כי ההוצאות לא הוכחו. השני הוא העדר סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה במסגרת הליך זה. לשיטת המבקשת, על המשיבה להגיש נגדה תביעה אזרחית על מנת להפרע בגין הוצאותיה.

לאחר שנתתי דעתי לטעוני הצדדים ראיתי לקבל הבקשה.

עלות עבודת קבלן הביצוע (18,865 ש"ח) נתמכה בחשבונית ונראית סבירה בשים לב להיקף הבניה ותואמת את המקובל במקרים דומים.

גם שכר עבודת השוטרים נתמך בחוות דעת מומחה שנערכה על ידי קצין מהמטה הארצי, המפרטת עלותו של יום עבודה לכל שוטר ולכלי הרכב. הנתונים נראים סבירים ותואמים את המקובל במקרים דומים.

משכך, נחה דעתי כי המשיבה הוציאה הסכומים הנדרשים על ידה.

באשר לשאלת הסמכות:

הצדדים הסכימו, כי ככל שהמבקשת לא תבצע ההריסה בעצמה, המשיבה תבצע ההריסה והמבקשת תשא בהוצאותיה. הסכמתם קבלה תוקף של החלטה. משכך, קמה לבית המשפט סמכות לדון בענין זה במסגרת הבקשה הנוכחית. למעלה מהדרוש אציין, כי גם ללא הסכמת הצדדים, קיימת לבית המשפט סמכות טבועה להשית הוצאות על הצדדים בשל אופן ניהול הליכים (ר' לדוגמה ע"א 6185/00, חנא נ' מדינת ישראל).

באשר לבקשה להשית על המבקשת הוצאות:

המבקשת הגישה בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. לאחר הדיון בבקשה הגיעו הצדדים להסדר דיוני, כי המבקשת תבצע ההריסה בעצמה, תוך חודשיים. הנימוק לדחיה היה, כי המבקשת נזקקה למצוא מקום חלופי, ועל כן נתן לה זמן ארוך יחסית לבצוע הצו. חרף זאת, המבקשת לא בצעה ההריסה אלא הגישה בקשה להארכת מועד, אשר הוגשה לאחר המועד שנקבע לביצוע ההריסה. גם לאחר שנדחתה בקשתה, לא הרסה המבקשת את הבניה כפי שהתחיבה. המבקשת נאלצה לבצע הצו בעצמה, באופן שגרם לה להוצאות בעין וכן לטרחה. המדובר בהתנהלות לא ראויה, שלא לומר מעבר לכך.